ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ נ' קובלוב הדסה ואח'

פסק דין

בפני תביעה שיבוב שהגישה התובעת נגד הנתבעים, לתשלום כספים בהם נשאה בגין תאונת דרכים מיום 31.3.07.

המדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב כמפורט להלן:

רכב ראשון בשיירה (מספר רישוי 00 – 183 – 99 ) (להלן: "הרכב הראשון"), היה נהוג על ידי עובד שכיר בעמותת "בית אבינו" שהינה בעלת הרכב. רכב זה בוטח על ידי ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "התובעת"), אשר ביטחה את רכבי עמותת "בית אבינו" בביטוח מקיף.

הרכב השני בשיירה (מספר רישוי 07 – 172 – 28) (להלן: "הרכב השני"), היה נהוג על ידי הגב' הדסה קובלוב (להלן :" נתבעת 1"). רכב זה היה מבוטח במועד התאונה בחברת הביטוח איילון.

הרכב השלישי בשיירה (מספר רישוי 17 – 274 – 81) ( להלן: "הרכב השלישי"), היה נהוג על ידי רעייתו של נהג הרכב הראשון בשיירה. הרכב השלישי, כך נטען, בוטח על ידי הכשרת היישוב, חברה לביטוח בע"מ (להלן:" נתבעת 2") , בפוליסה לכיסוי נזקי צד שלישי ו/או מקיף.

נתבעת 1 פוצתה על ידי הנתבעת 2 על מלוא נזקיה שנגרמו בתאונה זו במוקד האחורי ובמוקד הקדמי של רכבה, הוא הרכב השני. לפיכך, לא מצאה נתבעת 1 מקום להגיש כתב הגנה מטעמה, משהנתבעת 2 הכירה באחריותה המלאה לנזק שנגרם בתאונה (בשני המוקדים).

מכאן, כי המחלוקת שנותרה הינה בין התובעת והנתבעת 2.

השאלות הדורשת הכרעה בענייננו:

האם לאור העובדה כי המעורבים בתאונה הינם בעל ואישה, חל החריג הקבוע בסעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח (להלן: "החוק") לפיו אין כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה בין בני משפחה, באופן שהנתבעת 2 פטורה מלשפות את התובעת בגין נזקיה.

באם התשובה לשאלה הראשונה הינה שלילית, הרי שיש להכריע בשאלת האחריות לקרות אירוע התאונה.

דיון:

סעיף 62 (ד) לחוק קובע כדלקמן:

"הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם".

הנתבעת 2 טוענת כי מכיוון שהנהגת ברכב השלישי הינה רעייתו של הנהג ברכב הראשון, הרי שחל בענייננו החריג הקבוע בחוק, ולכן, היא פטורה מלשפות את התובעת.

מנגד, התובעת טוענת כי היות ונהג הרכב הראשון הוא לא הבעלים של הרכב ולא המבוטח והוא רק עובד שכיר של המבוטח , הרי שאין תחולה לחריג בחוק.

בנוסף, התובעת טוענת כי באירוע התאונה לא הייתה פגיעה ישירה בין רכבי בני המשפחה, והיה רכב נוסף שניתק את הקשר בין שני הרכבים – הראשון והשלישי.

בע"א 2372/03 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ תק – מח 2005 (3) 4918, קבעה כב' השופטת שרה דותן בין היתר:

" בבואי ליישם כללים פרשניים אלה על הוראתו של סעיף 62 (ד) לחוק, המסקנה המתבקשת היא כי תכלית הסייג למנוע הגשת תביעת תחלוף נגד מי שמבוטח סביר לא היה מגיש נגדו תביעה בהיותו בן משפחה ; ובכך למנוע פגיעה בתא המשפחתי, או הצבתו של המבוטח במצב בלתי אפשרי; כאשר חברת הביטוח ממנה הוא תובע שיפוי, על פי הפוליסה, חוזרת על בן משפחתו בתביעת שיבוב באופן שלעיתים יהיה בו כדי למנוע מהמבוטח לתבוע את נזקו ובכך ל"העשיר" את המבטח. אין אני סבורה שיש להרחיב כלל זה מעבר למטרה שלמה נועד: שמירה על התא המשפחתי, כאשר הדבר אכן נדרש. לא בכדי הוסיף המחוקק וציין כי התביעה לא תוגש נגד מי ש"מבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי". אילו נשאל ה"מבוטח הסביר" האם היה נמנע מהגשת תביעה נגד המבטח של בן משפחתו, חזקה עליו שהיה משיב בשלילה. וכך יש לפרש את הוראת סעיף 62 (ד) הנ"ל".

בבר"ע 149/06 חזן חנניה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תק – מח 2006 (2) 3365, קבע השופט יצחק עמית בין היתר: